משמעות מילים-
בשיר "הגרב שהלך לאיבוד" שבספר ניתן לראות כיצד הילד מפרש את המילה "תיזהר" כמילת אזהרה המעידה על סכנה ומכאן הוא קושר את ארץ איבוד למקום שאולי לא כדאי לו להגיע אליו. נסו לחשוב על מילים נוספות השגורות בפינו כמבוגרים, מילים "רגילות", תמימות, יומיומיות אם תרצו, שעבור הילדים עלולות להתפרש קצת אחרת.
 

שפת גוף-
כשעבדתי עם המאייר- אור ויצמן המוכשר על איורי הספר, על איור השיר "בדרך לגן" התעכבנו קצת יותר, בעיקר על הבעות הפנים של האמא. אור מיד הבין שהיא טרודה, לחוצה, אולי עצבנית ואני ביקשתי שקצת יעדן את תווי פניה כך שהיא לא תהיה כל כך "קשה". בעיני רוחי הבנתי שהיא מונעת מלחצי היומיום, היא ממהרת לעבודה ואין לה כל כוונה להתעלם מהילד, היא פשוט נתונה להתחייבויות שלה, לא קל לה... השיח הזה ביני לבין אור הבהיר לי עד כמה סיטואציה היא עניין של השקפה וכמה שפת גוף משפיעה.
לדוגמא- כשאנחנו יושבים ליד הילד לשיחה או "זמן איכות" ובאותו הזמן אוחזים בנייד, על אף שאנחנו מבטיחים לא לענות לשיחה שתתקבל או הודעה, עצם העובדה שאנחנו אוחזים בו משדרת לילד את התחושה שאנחנו אתו אבל גם במקום אחר. אנחנו גם לא נינוחים, יש ברקע דברים שמתרחשים וגם אם "רק אציץ לראות מי שלח את ההודעה" הילד יראה שאני לא לגמרי אתו.

דוגמא נוספת- נניח וסיטואציה מסוימת דרשה את התערבותנו, הילדים רבו ביניהם או שאנו נדרשים להסביר לילד באסרטיביות אך לא בכוחנות (וזה חשוב!) מה עמדתנו בנושא. כאשר נדבר אל הילד בגובה עיניו, נטרח לשנות את גובהנו על מנת לשבת על ברכינו בעת הדיבור איתו, סביר להניח שנשיג תוצאות טובות יותר מאשר אם נמשיך לנהל את השיח עם הפרשי הגבהים בינינו, שכן הילד עלול לפרש את המילים שלנו, מפייסות ככל שיהיו, ככאלה הנאמרות מגבוה (תרתי משמע).