מיטל אברהם רונאי
האתר הרשמי של הסופרת והמשוררת
מחברת ספר הבוטיק
בין ארץ איבוד לארץ דמיון
שתפו:
הצעות לפעילויות, רעיונות ושיח בעקבות קריאת הספר
בין ארץ איבוד לארץ דמיון
משמעות מילים-
בשיר "הגרב שהלך לאיבוד" שבספר ניתן לראות כיצד הילד מפרש את המילה "תיזהר" כמילת אזהרה המעידה על סכנה ומכאן הוא קושר את ארץ איבוד למקום שאולי לא כדאי לו להגיע אליו. נסו לחשוב על מילים נוספות השגורות בפינו כמבוגרים, מילים "רגילות", תמימות, יומיומיות אם תרצו, שעבור הילדים עלולות להתפרש קצת אחרת.
מעבר לים-
השיר "מעבר לים" שבספר, בין היתר, מעביר מסר שהדמיון שלנו הוא ללא גבולות. כל מה שנבחר יכול להיות שלנו במרחק מחשבה אחת.
מהו המקום הטוב שלנו? מהו המקום המרגיע או הבטוח? מה יש בו? כשאנחנו עוצמים את העיניים (לא חייבים, הדמיון לא מחייב את עצימתם) מה אנחנו רואים סביבנו? איך אנחנו נראים? מה אנחנו לובשים? מה יש לנו בידיים? מהו מזג האוויר? מה ברקע? מהו הנוף? ועוד... ועוד.....
ניתן להשתמש בכלי הזה לשם השגת מטרות שונות כמו פיתוח הדמיון והחייאת החלומות לשם הגשמתם ויצירת התחושה שאנו מסוגלים בראש ובראשונה. בנוסף זהו כלי מצוין להכרת הילד, לשחרור רגשות ולשיתוף. אני מאמינה שגם ברגעים של עצב, כעס, אולי תסכול... ילדים יכולים להתנתק רגע מהרובד הגלוי של הכעס או הרגש השלילי ולהתחבר לדברים העמוקים יותר, אותם תהליכי רקע שמניעים את אותה התנהגות שאנו מכנים כשלילית- התנגדות, צעקות, אלימות ועוד.
הצעות ליצירה בעקבות קריאת הספר - בין ארץ איבוד לארץ דמיון: מפלצת השיער
הצעות ליצירה בעקבות קריאת הספר - בין ארץ איבוד לארץ דמיון: מפלצת השיער
הצעות ליצירה בעקבות קריאת הספר - בין ארץ איבוד לארץ דמיון: מפלצת השיער
הצעות ליצירה בעקבות קריאת הספר - בין ארץ איבוד לארץ דמיון: מפלצת השיער
מפלצת השיער-
לפניכם מספר "מפלצות שיער" שילדים הכינו, בהשראת המפלצת החביבה שמופיעה בספר. היצירות הוכנו מגלילי נייר סופג שנחתכו לשניים. המפלצת שתכינו יכולה להיווצר מכל הנמצא בבית- חתיכות נייר, חוטים, פונפונים, פקקים ישנים או כל דבר אחר.
אודותי
את השיר הראשון שלי כתבתי כשהייתי בת 9 בערך. המורה ביקשה שנכתוב ברכה לשנה החדשה ואני הרגשתי שכתבתי את המתכון לדבר שמביא לי את האושר האמתי...
מאז עברו כמה שנים ואיתן גם מסלולים והישגים- אני אמא, חברה לחיים, מדריכת הורים לגיל הרך, מורה לחינוך מיוחד (עם התמחות בבעיות קשב וריכוז, לקויות למידה ובעיות רגשיות) ובעלת תואר שני במדיניות ציבורית מאוניברסיטת תל אביב. הישגים שאני בהחלט גאה בהם ולא תמיד שמתי אותם בחפיפה אחת לכתיבה שלי שמלווה אותי כל חיי והרצון שלי להיות משוררת וסופרת.
אספר לכם שבמהלך החיים שלי עשיתי הסבה מקצועית. לא תמיד עסקתי בהוראה והדרכה... לאחר ככמעט עשור במשרד רוה"מ חיפשתי משהו שיהיה יותר ממקצוע, שייתן לי מהות וסיפוק וכך באופן טבעי כמעט נמשכתי לתחום הלא פשוט הזה שנקרא חינוך. שם בין כותלי בתי ספר מונוכרומטיים מצאתי את עצמי מבקשת מתלמידיי לא לוותר על חלומות, לטפח אותם, לשמר ובעיקר להאמין שהם הכי טובים בדברים שמאפיינים אותם. כי אתה יכול להיות גרוע בחשבון ומעולה בריקוד, לא משהו בשפה אבל פנומן בציור... מי אמר שהתעודה של החיים שלנו צריכה להכיל רק מספר מצומצם של מקצועות מסורתיים כמו גיאוגרפיה והיסטוריה? אבל מה איתי? אז שאלתי את עצמי בכנות שקצת כאבה- האם אני הגשמתי את המהות שלי או שמא וויתרתי/זנחתי? כאחת שמאמינה שאת הדרך הכי טוב להראות במעשים, עשיתי עצירת ביניים לאסוף חברה ישנה- הכתיבה.
מיטל רונאי
מיטל רונאי